ד"ר גדעון מנדה - דאגות קיומיות

בלידתנו אנו מושלכים אל תוך עולם מובנה הכולל בתוכו שפע רב של נתונים "אונטולוגיים" אשר לא בחרנו בהם. נתונים אונטולוגיים הם כל אותם "ישים" (givens) המהווים חלק בלתי נפרד מן הקיום. הם היו כאן לפנינו וכלל הנראה יהיהו כאן גם אחרינו. לדוגמה העובדה כי אנו, בני האדם, בני תמותה – היא נתון אונטולוגי. או העובדה כי יש בדידות בעולם, ויש בו חולי, כאב וסבל. העובדה כי אנו חיים לאורי של ציר הזמן, כי אין משמעות מוכתבת ואין לדעת מה ילד יום – כל אלו הם נתונים אונטולוגיים. הם לא נבחרו על ידינו אך הם מהווים חלק בלתי נפרד מן הקיום האנושי.

באופן מסורתי מתמקדת הגישה האקזיסטנציאליסטית בארבעה נתונים אונטולוגיים המאתגרים במיוחד את הקיום האנושי: סופיות החיים; בידוד ובדידות; חופש ואחריות; והיעדר משמעות.

כל עוד יכול אדם לומר לעצמו:  "נכון, יש מוות בעולם, אך הוא רחוק ממני"; או, "נכון יש בדידות בעולם, אך לא חוויתי אותה בעצמי"; או "נכון, אנשים חווים משמבקים של משמעות, אך אני טרם חוויתי זאת" – כל עוד הוא יכול להרחיק זאת מעצמו וממחשבותיו, יכול אדם לשאת זאת.

אולם, ברגע בו כל אחת ואחד מאיתנו חווים בעצמו אובדן, או בדידות, או משמבר של משמעות. ברגע בו אנו חווים את כאב חופש הבחירה או את אותות מיר הזמן על פנינו שלנו – ברגע הזה צומחת חרדה. זוהי חרדה קיומית.

יחודיותה של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית הוא בכך שאינה רואה בחרדה קיומית זו ביטוי לחולי. להיפך, היא רואה בכל אינדיקציה לרמת המודעות. בוודאי שכאשר אדם פוגש את הנתונים האונטולוגיים הוא חווה חרדה קיומית. 

במילים אחרות, כאשר האונטולוגיה הופכת לאונטית, כלומר כאשר האוניברסאלי הופך לאישי ופרטי, כאשר כל אחת ואחד מאיתנו מבינים שגם אנחנו חלק מזה עולה הדאגה: החרד הקיומית.

אתר זה עוסק בדאגות הקיומיות המלוות אותנו. דאגות המהוות חלק בלתי נפרד מן הקיום האנושי.