דמיינו לעצמכם, בהמשך להגותו של היידגר בספרו "ההוויה והזמן", שאתם הולכים ביער ולפתע אתם רואים תיבת עץ. שאתם הולכים ביער ולפתע אתם רואים תיבת עץ. שאלו את עצמכם מה הייתם יכולים לעשות עם אותה תיבה? לפתוח אותה? לשבת עליה? להשתמש בה כחומר גלם לבעירה? לעטר אותה? לאחסן בה דברים? להתעלם ממנה? למעשה, אין סוף תשובות לשאלה מה ניתן לעשות עם אותה תיבת עץ. הכל תלוי במידה האותנטיות שלנו. ככל שאדם אותנטי יותר, כך הוא פתוח לאפשרויות רבות יותר באשר לשאלה זו.
אם כך, מהי אותנטיות? אותנטיות נקשרת פעמים רבות למילה 'אמת', אך אמת כזו הנכונה לכל אדם בנפרד, ומישתנה מאדם לאדם. כלומר, דבר אשר אותנטי עבור אדם אחד, אינו אותנטי בהכרח גם עבור אדם אחר. זאת ועוד, דבר אשר אותנטי עבורי בתקופת חיים מסויימת, אינו אותנטי בהכרח עבורי גם בתקופת חיים אחרת. ככל שאדם אותנטי יותר, כך הוא נוטל לעצמו את החירות לראות אפשרויות רבות יותר.
חיים אותנטים משמעותם, לפיכך, חיים של גילוי מתמיד. חיים בהם אדם מצליח להיות פתוח לגילוי שהוא גם מעבר למוכר ולידוע. מעבר לאפשרויות או לדרכים אשר הוכתבו לנו בעבר כנכונות ואין בלתן.
מושג בסיסי נוסף בהגותו של היידגר הוא Throwness 'מושלכות'. מושג זה מתאר את העובדה כי בלידתנו אנו מושלכים לתוך עולם בו לא בחרנו. עולם נתון, הקיים מראש. תיבת עץ מתיאורו של היידגר, מסמלת את כל אותם נתונים קיימים, נתונים אונטולוגיים (קיומיים, 'ישים', givens) אותם אנו פוגשים, באופן בלתי נמנע במהלך חיינו, איש איש בתורו, איש איש בדרכו. יתכן שאם היתה ניתנת בידינו הבחירה, באיזה מין עולם אנו מבקשים להתקיים, היינו בוחרים לברוא עולם בו לא היינו חווים למשל כאב, מחסור, בדידות או חולי. אך בלידתנו אנו מושלכים אל תוך עולם נתון והוא מטלטל את עולמינו, מרעיד את הקרקע אשר מתחת לרגלינו ומוביל אותנו, פעם אחר פעם, לחוות דאגות קיומיות. מוות, בדידות, חופש ואחריות, היעדר משמעות הם רק חלק מתוך כל אותן 'תיבות עץ' אותן אנו פוגשים כאשר אנו פוסעים ביער הקיום, יער החיים. פוגשים ומבקשים מזור.
